ישראל היא מדינה קטנה, אך מאוד צבעונית ומיוחדת במינה. צבעיה העזים והמרהיבים והאווירה הייחודית של חלקה הישן של תל אביב ויפו מושכים אליה אמנים רבים היוצרים בטכניקות שונות ומגוונות. הסטודיו של אמן הקרמיקה גנאדי דבורקין נמצאת אפוא באחת השכונות הציוריות ביותר של יפו. הים, מבניה העתיקים של יפו, החול והאבנים מהן בנוי הרחוב היורד לנמל... כל אלו הפכו לחלק בלתי נפרד מיצירותיו: "את מי הם ראו? את מי הם הכירו בעבר? כשאני צועד ברחובות ונוגע בידיי באבנים העתיקות, אני חש בעוצמתן המסתורית".

את דרכו האמנותית הוא מתאר במשפט אחד: "על מנת למצוא את דרכך, עלייך לשקוע לחלוטין אל תוך העבודה, לעסוק במלאכתך בהתמדה, ללמוד מעצמך, מהטעויות שעשית". גנאדי ניסה את עצמו בעבודה עם מספר חומרים, למד את טכניקות העבודה בעץ ובאבן, ולבסוף בחר את החימר. הוא זה שהפך עבור גנאדי לאותו החומר החי, אשר אפשר לו לבטא את יחסו אל העולם באופן מלא ככל הניתן.

יצירותיו של האמן מתאפיינות בדיוק רב, בניקיון הקווים, בשלמות צורנית ובאיפוק בשימוש בצבע. מינימליזם ואלגנטיות הנם תכונותיהן הבולטות של יצירותיו.

יצירותיו של גנאדי מציגות את הטבע הלא מבוים. הוא נותן לחימר לדבר בעד עצמו, ועושה זאת בשלווה ובדיוק רב. להתבונן בגוש החימר המפורק, לראות את מה שמסתתר בתוכו, את המרקם הייחודי שלו, לתת לו ביטוי בצורה המתאימה ולא נכפית על החומר, להקפיד על יחס של כבוד לחימר. השלמות כבר נמצאת בחומר, והטבע חורט בו קווים. צריך ללמוד לא לגעת, להטריד פחות את החומר. לדברי האמן, במשך זמן רב הוא ניסה "לביים" את החומר, הורה לו לעשות כך או אחרת, אך במרוצת השנים הפכה התקשורת ביניהם לדיאלוג שוויוני.

אל אף שניתן לעשות שימוש ביצירותיו של גנאדי, הן רחוקות מלהיות חפצים בעלי שימוש גשמי בלבד, אלו הן יצירות אמנות של ממש.

האמן מקדיש חלק מזמנו לתלמידיו – המתחילים והמתקדמים כאחד, לכל אלו השואפים להתקדמות ושלמות. דרך קבע גנאדי לוקח חלק בתערוכות הלאומיות והבין-לאומיות. ניתן לצפות ביצירותיו בגלריה הירושלמית "גילדה" וכן באולמות התצוגה של האקדמיה לאמנות בצלאל.